"תגידי לי את" פנה אלי אופיר, "זה מה שאני צריך לעשות עם אשתי"?
הוא זרק לי תוך כדי שהוא מתפוצץ בצחוק עצבני.
אופיר הוא נגר אומן, וזה התרחש במהלך פגישתי הראשונה אתו ועם אשתו אירית.
הוא ישב על הכורסה מולי, כולו שפוך. חולצתו הקצרה ממידותיו חשפה גוף דק ושזוף שהוא ניסה לכסות בידו ללא הצלחה יתרה.
אירית, בכורסה שלצידו, נפנפה רעמת תלתלים ענקית. מעיפה לעברו מבט מזווית העין.
"לפחות היית מבקש יפה", אמרה בקול סדוק מסיגריות
"ואז, אם זה היה קורה, אז זה היה קורה."
"הם זוג טוב", אמרתי לעצמי, מתבוננת בדינמיקה שלהם. " פשוט צריכים קצת פיין טיוניג".
שניהם בשנות הארבעים המוקדמות לחייהם. שלושה ילדים קטנים. שתי משכנתאות. חובות. ובכל זאת היתה שם שמחת חיים בסיסית.
למדתי במשך הזמן, שאחד הדברים שהיה חביב עליהם במיוחד היה
משחק ב "פינג פונג - טענות":
היא -"אין לו גבולות, העבודה חשובה לו יותר מהבית".
הוא - "היא רועת חשבון ולא רואת חשבון! כל היום "רועה" את הכסף החוצה".
היא - "מזמן הוא כבר לא מפרגן לי".
הוא - "העדשות שלה רואות אותי דרך: "תעשה, תעשה"...
"אז על מה השיחה הזאת?", עצרתי אותם. "מה בעצם אתם אומרים אחד לשני?"
היא מסתכלת עלי , אחר כך מתכופפת לעברו:
היא - "תגיד, אתה בכלל אוהב אותי, או שכל הסיפור זה סקס! ורק סקס"?
הוא - "ולך, אכפת ממני?... כל היום את ב - מה קורה לילדים. מה עשית עם הילדים. ומה עם הכלים במטבח.
ומה אתי? מה יש לך אלי? "
וככה זה נמשך.
נפגשנו אחת לשבוע במשך כחצי שנה . הרוחות החלו להירגע. הרעש שכך. לאט לאט נינוחות התגלגלה לתוך היחסים.
אבל שאלת הסקס נותרה באוויר.
הוא: "אז מה? אני צריך לבקש דייט לסקס?"
היא: "אני לא יודעת מה לעשות, פשוט לא בא לי".
הוא: "אין רוחות של תשוקה".
היא: "תשוקה? מה זה בכלל תשוקה?
- אז מהי בעצם תשוקה?
הפסיכיאטר האמריקאי סטפן לוין (2002) הגדיר "חשק מיני" כ "סכום הכוחות הגורמים לנו להתקרב או להתרחק מפעילות מינית. ואת עוצמת החשק המיני תיאר על פני הסולם הבא:
תשוקה - צורך - עניין - אדישות - חוסר עניין - סלידה.
"אז איפה אתה בסולם"? שאלתי את אופיר.
"עניין", ענה. קצת איבדתי את החשק... כי אירית לא 'בעניין'".
- ואת? פניתי אליה.
"חסרת עניין"
לא פשוט היה לאירית להודות בכך בריש גלי. לא קל היה אופיר לשמוע את מה שאירית אמרה.
ובינינו- כלל לא פשוט לשמור על תשוקה מינית לאורך זמן.
מה שחשוב לדעת זה - שתנאי מוקדם לאינטימיות מינית - זו נכונות - לאו דווקא חשק.
ותנאי מוקדם לנכונות זו חוויה של קרבה.
כשיש קרבה נוצרת נכונות ואז, תוך כדי תנועה מתמלא החשק.
אירית ואופיר בחנו מחדש את המושג "קרבה" . מה חשוב להם? מה מאפשר להם להתקרב? מה מרחיק אותם? מהם "תנאי החיבה" שכל אחד מהם צריך על מנת שתהיה קרבה.
בדרך הם שוחחו על החשש של אירית להתקרב פיזית לאופיר, כי "ללטף אותו זה מסוכן , הוא מיד מפרש זאת כהזמנה לסקס... ואילו אני צריכה חיבוקים, פוצי מוצי (אמיתי), שלא חייב להסתיים בסקס.
לעתים כן ולעתים לא".
הם התמודדו עם השינויים והתחושות של ירידת החשק המיני בשלב זה בחייה של אירית, בדימוי הגוף שלה שהשתנה עקב הלידות, ובתחושת העלבון של אופיר כשהיא נמנעת מלקיים אתו יחסים.
במהלך הטיפול נוצרה תקשורת אחרת, אינטימית יותר. ה"חוויה המינית הזוגית" חזרה וכבשה מחדש את מקומה בתוך שיח רומנטי וקרוב.
רומנטיקה זה שם המשחק.
ועל זה אמר ברטלרנד ראסל, פילוסוף ומתמטיקאי בריטי מתחילת המאה ה-20 ,
"הרומנטיקה נועדה כדי להוציא אותנו מהקונכייה ולאפשר לנו לחיות את החיים בצורה פתוחה ועשירה יותר".
אירית ואופיר, זוג עם חוש הומור בריא ויכולת טובה להינות ביחד, רצו לצאת מהפלונטר הזוגי איליו הם נקלעו. פלונטר שכיח.
מי מאתנו לא חווה כמותו? זוגיות ויכולות שהתפוררו ונקברו תחת מטלות היומיום, תחת השגרה והעומס?.
הם נענו לאתגר - להסתקס ללא סקס. או במילים אחרות, לעשות מין, להתפנק, להתמזמז, ללא חדירה. פשוט לבנות קרבה וליהנות ממנה בלי לחץ.
את אירית זה הרגיע . היא נתנה לתחושות ולגוף שלה לדבר ולהשתחרר.
אופיר לעומת זאת, היה צריך לשנות את הראש שלו ואת הציפיות שלו.
שניהם למדו להשתעשע.
עד שהגיע בוקר אחד שבו אירית סימסה לו : "רוצה לקבוע דייט לסקס, מתאים?"
טיפ קטן לסיום:
אם לא תתכננו את ה"מתי, וה"איפה", קרוב לוודאי שהשגרה - העומס, הילדים, העבודה, העייפות... לא ישאירו לכם זמן, מקום וחשק.
על כן - את הספונטיות תשמרו למעשה האהבה, את העיתוי תתזמנו מראש.
Comments